ושוב אתכם, או: זה מכבר

דווקא עכשיו, כשיש כל כך הרבה חומר – החתונה המלכותית, האחד במאי, נוסטלגיה מימי המירק – אני משתתק. משותק, אפילו. אולי זה הצינון, אולי סתם לאות. אבל זו בעיקר בדידות. של חומר, של רוח. ואני לא מצליח לכתוב. רק לבהות בתכניות זבל, לשלוח איתותי מצוקה מעל גלי האתר, ולקוות שמישהו יושיט יד כדי שאוכל להתעלם ממנה. מי אמר פסיב–אגרסיב?

מחנה בני עקיבא, או: מה עשיתי במקום ללמוד למבחן בהמטולוגיה

הוא אנס אותי במחנה בני עקיבא. הבחורה שחלקתי איתה חדר יצאה לבלות. לא הצלחתי לקום בבוקר למשמרת, אאלץ לעזוב את המחנה בכל מקרה. אסע לירושלים. יש לי חברה שם, אני יודעת שהיא תתן לי מקום מלא ביגון ועוד.

דפוק לחלוטין, או: השדות המגנטיים

אל תתאהב בי בינתיים

נפגשנו רק לפני יומיים

נכון, אני עליך דלוק

אבל עוד תגלה שאני דפוק

פירוש חלומות ומשמעותם

הטמעת חלומות אורגנית:

מאת: Craig Webb

תרגום: אסף טלמור

ארבעה קבצנים עיוורים נתקלים בפיל וחולקים בינהם את חוויותיהם. "זה ממש דומה לנחש", אומר אחד על חדקו של הפיל. "כלל וכלל לא, השיב השני בעודו נשען על רגלי הפיל, זה גדול ומוצק כמו עמוד מקדש." "שניכם טועים, אומר השלישי, והוא מחזיק את זנבו של הפיל – זה כמו חבל." "כיצד זה ייתכן? שואל הרביעי, כשהוא חש את אוזנו של הפיל, "שלי נדמה זהה לשטיח".

כל הארבעה צודקים, ולמרות זאת, אפילו אם נחבר את כל חוויותיהם ביחד, לא נתקרב לקבלת תמונה מלאה של מהותו של הפיל. כך הוא הדבר עם החלומות. כשאנו אומרים שהסיבה לחלום היא כזו או אחרת, או שפירושם הוא כך וכך, אנו מגבילים את החוויה הכוללת שלהם עבורנו. אין זה אומר שתיאוריות ושיטות מועילות, מאירות ואמיתיות אינן קיימות, אלא נותן לנו טעימה מהמבט על טבעו העצום, המגוון והחידתי של החלום – מה, מדוע ואיך.

חילופי תפקידים, או: גרופית מקיים מצוות "והגדת לבנך ביום ההוא"

פסח הוא לא רק חג החירות והוא יותר מחגיגות אביב. פסח הוא יום ההולדת של עם ישראל.

כשירד ישראל מצרימה בשל הרעב במדבר הציה של ארץ כנען, זו הייתה חמולה. מתי מעט הם ירדו מצרימה: ישראל אבי המשפחה (יעקב בשבילכם), שלוש נשותיו, אחד-עשר ילדיו (אחד מהם, השמאלני האליטיסט והחולם, הוגלה עוד קודם לכן בהחלטה 'דמוקרטית'), פלגשיו, רכושו הדל, צאן ומקנה.

שבט ישראל לא היה השבט היחיד שנדד אל עבר הדלתא של הנילוס. כממלכה חזקה, עשירה ומאורגנת היטב, מצרים היתה מוקד משיכה לרבים מחלכאי כל הארצות ונדכאיהן. לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות נדדו משפחות רבות, עומדות בתור בתקווה לקבל שק קמח או תלושי קניות. אחד מפקידי הרווחה של המשביר המצרי היה צפנת פענח, הידוע לנו יותר בשמו העברי יוסף. אקספטריוט ממורמר, שעבר תלאות רבות כעבד, כזונה וכנער שעשועים ואף הגיע עד בית האסורים. אחרי תקופת התאקלמות כמהגר בלתי-חוקי, כלוא ונטול זכויות, הצליח להתגלגל לתפקיד רשמי כזה או אחר. אחרי סאגה אוברדרמטית שלא תבייש את תסריטאי היפים והאמיצים, יוסף מקבל את אחיו ונותן להם מקום לגור בו. לא בממפיס או תבי העשירות, אלא בנפה קטנה במורד הנילוס, מזרחית לדלתא, באיזורים הפופולריים פחות, העניים יותר,בארץ גשן, מדרום לאלנבי. ברירה לא הייתה. בכנען רעב, והאוכל במצרים. וישראל הציעו עצמם כעבדים לפרעה, בתמורה לפת לחם.

ליל סדר עולמי חדש, או: מרקסיזם בתרי זוזי

פסח, במובנים רבים, הוא חג של מהפיכות. המהפיכה הפמיניסטית של חיי התרחשה בליל הסדר, תשמ"ח. הייתי בן חמש (ואולי זה היה שנה לפני או אחרי), כשלנגד עיני המשתאות, תבעו להן הנשים שוויון זכויות.

הקדמה קצרה, לטובת מי שגדל בבתים אחרים. ליל הסדר קרוי כך על שם מהלכו הסדור באותם ראשי פרקים מפורסמים שראשיתם ב"קדש ורחץ". נטילת הידיים של "רחץ", בניגוד לזו של רחצה או לכל נטילה אחרת, נעשית ללא ברכה. אבל זהו אינו ההבדל היחיד. בקהילות מסוימות, נהוג שהנשים נושאות קערות מים אל הגברים הישובים, מסובים על כריותיהם, ומגישות להם את הנטלה, שייטלו ידיהם במים. זהו סימן נוסף לחירות הנחגגת בפסח. כרגיל בהסטוריה, והיהדות לא יוצאת מהכלל, החופש נשמר רק לגברים, והנשים מוסיפות לשרת גם בחג. עד היום, הן אלו שמקרצפות את הבית ומבשלות את סעודת החג.

זכור לי זכרון ילדות, 

רגע יפה ואיום, או: האקסלי צדק

קיויתי שהבלוג יוציא שבוע לפני שאדרש לדברים מסוג זה, אבל החיים זה מה שקורה בזמן שאמא שלך נכנסת לחדר כשאתה מאונן, אז זה מה יש. כמו כולם, גם אני מעדיף לחבוש פצעים, אבל לפעמים קצת הקזת דם טובה לחידוש התאים.

כמה מלים טובות על שירות הלקוחות של הוט, או: אמת בפרסום

אני לקוח של חברת הוט כבר שש שנים, לערך. איני צרכן טלויזיה, או לפחות לא בפורמט דל התוכן ובעל הממשק האיטי שהם מספקים. תשתית אינטרנט היא כל מה שביקשתי. פס אופטי מהיר שיאפשר לי להתחבר לעולם שבו הכללים מובנים לי. הוט הייתה אלטרנטיבה צעירה ורזה אחרי ההתעללות שעברתי מידי בזק, מונופול התקשורת דאז, וכמו כל חברה צעירה שיודעת מה טוב בשבילה, הם השקיעו הרבה בשירות הלקוחות ופחות במתן חסות לתכניות ריאליטי מסוגה עלית.

כמה דקות צלולות, או: פוסט ציונות

הגשם הגיע משומקום אבל לא הפתיע אף אחד. תמיד יורד גשם בפורים, והזכרון הקולקטיבי לעולם אינו מכזיב. אלפי זכרונות פזורים של זנב או גלימה ספוגי מים, של איפור מרוח, של תחפושת קרטון שצורתה אבדה. לפעמים זה רסס קל ביום בהיר של עדליאדה, ולפעמים סערה של ממש בערב הפורימון. לפעמים קל לאסוף את שולי המלמלה ולדלג מעל לשלוליות בבוקר אפרורי, ולפעמים אלו טיפות כבדות המנסות, ברמות שונות של הצלחה, לנקות את האויר החם מהאבק שעלה מן המדבר. בין אם בערב קריאת המגילה או במוצאי דמוקפין, תמיד יורד גשם בפורים.

טיפשים של אפריל

יום שישי, האחד באפריל סומן כיום ההשקה המיועד לבלוג המדובר. הוא דובר, אמנם, רק בתוך ראשי, אבל הרבה תקוות תלויות בו. הוא אמור להזרים טראפיק לאתרים שלי, לקדם את עסקי התרגום והעריכה, להביא פרסום והכרה ולמסד את הכתיבה שלי. אולי הגיע הזמן למסגרת. ט.ל.ח