למה אני שם לק?

הסטוריה

הכל התחיל מאחר צהריים סתווי בטלביה. היום זה החדר שלי, אבל אז זו היתה הדירה של שרה, איתה ישבנו נעמי ואני, ודיברנו בשקט על החיים, האהבה והבדידות שבהם. באור הכתום של השמש השוקעת על אצבעות רגלינו, משחנו לק סגול-כהה, ספק כחול, כמעט שחור, ששרה הביאה מברלין. צילמנו תמונה, תמונה יפה, וראינו כי טוב.Image

מאז המשכתי למרוח לק בכפות הרגליים. אחת לשבוע החלפתי צבע. אהבתי את הגיוון, את הדיסוננס עם הבהונות השעירות שלי, ובעיקר – אהבתי שלא רואים את הלבן של הציפורן באופן שלא ניתן לאמוד עד כמה הציפורניים ארוכות, ויכולתי לדחות את קציצתן בעוד שבוע או שבועיים.

כשהגיע החורף עברתי לנעליים. המשכתי לצבוע את צפורני הרגליים, כי זה עשה לי נעים בפנים, קצת כמו שבחורות אוהבות להשקיע בבגדים תחתונים יפים, אפילו שאיש מלבדן לא רואה אותם. אבל הצבע חסר לי, בעיניים. באותו החורף התחלתי למשוח גם את ציפורני הידיים. התחלתי לעצור בחנויות פיצ'פקעס, להסתכל על צבעים, גוונים ומרקמים, לשחק בשילובים שונים, להתאים את הלק לבגדים. כך מתחילות אובססיות.

אובססיה

בהתחלה צבעתי את כל הציפורניים. ככה, סולידי. כחול, שחור, סגול. בגבריות. אחר-כך העזתי עם מטאליים, התחברתי לצד הנשי באדום וורוד. ניסיתי לשלב בין צבעים משלימים, גוונים דומים, מה הולך עם מה, מה לא. ירוק תפוח, כתום שלכת, תכלת תינוק, צהוב דקסמול. גיליתי שנחמד לצבוע רק ציפורן אחת, או שתיים, ולהשאיר את האחרות בנטורל. לצבוע אותן בזיגזג, בצבעים שונים לסירוגין, פרנץ' ברוורס. פסים וקוים. כהה ובהיר וקצר וארוך. לפעמים אני קצת נסחף. אבל אני, מ'כפתלי אני.

חינוך

התגובות הראשונות היו מחויכות ומתלהבות מצד החברים הפארא-קווירים שלי, מזלזלות ומבולבלות מצד המשפחה, מזדעזעות מצד הומואים גבריים, מרימות-גבה מצדם של מפגשים אקראיים ומכרים רחוקים. תתפלאו, אבל לרוב, אנשים לא שמים לב. לא ברגע הראשון.

אני אוהב את המבטים המבולבלים כשאדם זר שם לב. אני אוהב את הלחשושים המצוחקקים באוטובוס. אני אפילו אוהב את עוויות הגועל. אני אוהב אותם לא רק בגלל תשומת הלב (אני מקבל די ממנה, והרבה פעמים יכול להסתדר גם בלעדיה), אלא גם, ואפילו בעיקר, בשביל החינוך. אין צורך לומר מלים, להסביר או לפרש. עצם העובדה שאנשים נאלצים להתעמת עם בחור שצפורניו צבועות, כבר יש בזה מדה של חינוך. לחשוף, לעמת, לעורר, להתמיה. זה עשוי להגחיך, אולי אפילו להכעיס, אבל אז אדם צריך לשאול את עצמו "מה כל כך מכעיס בציפורניים עם לק?" ובעצם השאלה הזו כבר הרווחנו.

לפעמים אנשים מעזים לשאול. אני סבלני, פתוח ואוהב לענות ולהסביר. התשובה הראשונה היא תמיד "כי אני אוהב את הצבע". היא הכי נכונה, הכי פשוטה. מה רע בצבע? מי לא אוהב צבע?

-למה יש לך לק אדום?
כדי שיתאים לבגד ים.
-לאאא, למה יש לך לק?
לא יפה?
-בנות שמות לק. אתה בת?
לא. בנים לובשים מכנסיים. אחותך בן?
-מה, אתה הומו?
-אחות: אל תתיחס, הוא תמיד מקלל.
הומו זו לא קללה.
-אחות: נכון, הומו זה עובדה. חחחח
-מי הבן ומי הבת?
מי נראה לך?
-אתה הבת, כי יש לך לק.
אני נראה כמו בת?
-אז הוא הבת.
אבל הוא שעיר כל כך!
-אז שניכם הבת!
לא. שנינו בנים. בגלל זה אנחנו הומואים.
-מה, אתה הומו?!

(שיחה בגן שעשועים בשכונת שפירא, אוגוסט 2011)

תלות

כשנסעתי לדרום אמריקה עם אבא, הוא ביקש ממני, מראש, להסיר את הלק. הוא הדריך אותי שאם שואלים אותי על חברה, לענות "יש לי המון", ואם שואלים אותי על נישואין להתחמק מתשובה. רק לא לענות את האמת. טוב, זה קצת האופן שבו נהוג להתנהל אצלו, בפולניה. בפועל, לא היתה לי הזדמנות לענות, כי הוא תמיד נדחף במקומי כשנשאלתי, ומיד ליכסן לעברי מבט שאמור להצמית, להצחיק או להרגיע. כאילו שכולם סתומים ולא מבינים. כשנחתנו, שכחתי שלא הסרתי את הלק מהרגליים, וחלצתי נעליים בנוכחות הדודים. אבא שלי החויר, והגבות שלו איימו להכנס אחת בשניה. מיהרתי להסתיר את רגלי, את עצמי. וכך היה כל תקופת השהות במחיצת המשפחה.

הרגשתי כלוא. שבוי. ברגע שנחתתי בסאו-פאולו, הדבר הראשון שעשיתי היה לקנות לק ואציטון ולצבוע את עצמי מחדש. להחזיר לעצמי את הצבע. "הצבעים שלי". ככה אני קורא להם, ביני לבין עצמי. הם נוסכים בי תחושה עצומה של בטחון ואמונה. כמאמר הקלישאה, הייתי צריך לאבד אותם כדי להבין את ערכם.

 מגדר

"בנות יכולות ללבוש ג'ינס,
להסתפר קצר,
ללבוש טריקו ומגפיים
כי זה בסדר להיות בן.
אבל שבן יראה כמו בת?
זה בזוי.
כי אתה חושב
שלהיות בת זה בזוי.
אבל בסתר לבך היית מת לדעת
איך זה מרגיש
להיות בת"
(מדונה, איך זה מרגיש להיות בת. בתכל'ס, שיר די מעאפן)

אני לא יודע איך זה להיות בת. אני גם לא בטוח שאני יודע איך זה להיות בן. נראה לי שאני לומד מעט משניהם כל הזמן. ואולי אני פשוט לומד להיות אדם?

מאז שנחשפתי לעולם המיניות והמגדר, אני כל הזמן לומד. משכלל את הבנתי הסוציולוגית של תפקידים מגדריים ותפיסות חברתיות שלהם. אני מודה – הטקסים המגדריים, על מאפייניהם הפנימיים והחיצוניים, מכעיסים אותי. באקט מרדני, מחאתי ואולי גם קצת ילדותי, אני מנסה שוב ושוב לשבור את הבינאריות. זה לא או-או. זה לא כלום. למה שמין אחד יקבל פריבילגיות שאינן נגישות למין השני? למה שגבר ירוויח יותר? למה שאשה תקבל עדיפות במשמורת על הילדים? למה היא צריכה לגלח פה והוא צריך לגלח שם? ולמה, לעזאזל, אני לא יכול לשים לק?

באופן תמוה, סטטיסטית, דווקא הנשים הן שמערערות על זכותי להשתמש בלק, ואולי הן פשוט היחידות שמעיזות לבטא את התנגדותן בקול. אני מנסה לשקף את מצבן שלהן-עצמן. למה לק על גבר פחות לגיטימי ממכנסיים על בחורה? למה זה בסדר שאשה תצא לעבוד, במקום להשאר לנקות את הבית, אבל אני לא יכול להוסיף קצת צבע בקצות אצבעותי? "אני עובדת כי אנחנו צריכים את הכסף". לא, את עובדת כי המערכת מרויחה מזה. "התפקיד של הגבר זה לעשות קניות, כי הוא יכול לסחוב". גם את יכולה לסחוב, ולפני שנשים מהמעמד הגבוה סורסו לחלוטין והפכו לפודל מתייפיף, היו אחראיות לכל משק הבית, כולל שאיבת המים והטיפול בבעלי החיים. "מה פתאום שבעלי יעבוד במטבח? אני מבשלת ועושה כלים ומנקה את הבית, כי זה התפקיד של האשה". לא, את סתם שפחה סתומה.

אבל מה אני יודע. אני לא בת. אולי גם לא בן.

 עבִירה

בעולם הדראג והטרנסים/ות קיים מושג ה"מעבר", ואולי שם העצם צריך להיות "עבִירה". הוא מגדיר את המידה שבה מצליח הבחור "לעבור" כבחורה, וליהפך. האם ניתן לזהות את מינו הביולוגי מרחוק, או שמא הצליחה לתעתע בקהל?

כילד, לעגו לי המון. שאני אשכנזי, שאני משקפופר, שאני הומו. אני לא יודע אם זו היתה דקות-אבחנה של ילדים, או סתם עוד קללה בארסנל, אבל למדתי, בנקוף השנים, מה מצופה מגבר ומה נחשב נשי. אימצתי מניירות מסוימות ונמנעתי מאחרות, וגדלתי כפי שגדלתי, לחיוב או לשלילה.

אני כבר לא מנסה להסתיר או להכחיש – לא במודע, בכל מקרה –  אבל בשורה התחתונה: אני עובר כסטרייט. אני לא חושב שאני סמל הגבריות המתפרצת, אבל במבט מהיר ברחוב, ואפילו באינטראקציה בסיסית, מעטים ינחשו שאני הומו. במסיבת יום הולדת בה נכחתי לאחרונה שאלה אותי אחת המשתתפות אם אני סטרייט, אפילו שכל הנוכחים כולם היו הומו-לסביים, ולא הייתה סיבה להניח שאני שונה.

כשהתחבטתי שוב ושוב בנסיון הנורא והקשה לצאת מהארון, מצאתי את עצמי מקנא באוחטשות שלא מותירות מקום לספק ואין להן כל צורך בטקס כזה של "יציאה", פשוט כי זה ברור לכל מי שעיניו בראשו. היום אני מרגיש לפעמים שעצם העבירה שלי היא סוג של פשע. מתוך כך שאני "עובר", אני מצליח לשטות בהמון לחשוב אותי לנורמטיבי. נחסכות ממני הצקות, הערות ובריונות מהסוג שהומואים נשיים או לסביות גבריות (או סתם נשים) חשופים להן על בסיס יומיומי.

אני מרגיש שחובתי היא לשאת בנטל ולהפגין כלפי חוץ את מה שאני יודע ומאמין בו כלפי פנים. במובנים מסוימים, הלק הוא הכיפה שלי. הסממן החיצוני שמצביע על השתייכותי למעגל חברתי, אידיאולוגי, תרבותי. בבחרותי רבני הישיבה תמיד אמרו לנו שהכיפה שלנו מעידה על הכלל, ושמעשינו בציבור, כחובשי כיפה, הם לא פחות משליחות. אם אחצה את הכביש באדום, אני מסתכן בחילול השם. בהשאלה, ולהבדיל, אני מאוד מקווה שאני עושה עבודת קידוש השם גדולה בכל יום שאני יוצא מהבית לבוש בצבעים שלי. ושיזדיינו השונאים.

כיף

כי זה כיף. נסו ותיהנו.

מודעות פרסומת

57 תגובות בנושא ״למה אני שם לק?"

  1. עכשיו אני מבולבל. בתור סטרייט שחושב שלק לסטרייטים צריך להיות לגיטימי, בנית לגיטימציה ואז פוררת את זה כשיצאת מהארון באמצע הפוסט. אז כסטרייט עדיין אין לי לגיטימציה? 🙂

    1. לא. כסטרייט אתה יכול רק להתחתן, לעשות ילדים וללמוד מנהל עסקים בבינתחומי. כל דבר אחר הוא בפירוש מחוץ לתחום.

      1. כאחד ששונא חתונות ורבנות, לא רוצה ילדים, ועזב את הבינתחומי באמצע תואר למדעי המחשב, אני גם ככה שובר מוסכמות. אולי אני הומו לטנטי? הולך לשים לק.

        1. אוחטשה, תרימי!
          ובנימה פחות להטב"קית, זה באמת כיף. לך על זה.
          וטיפ נוסף: לא באמת צריך להשאר בתוך הקווים. אחרי כמה שטיפות ידיים הלק יורד מהבשר ונשאר רק על הציפורן, אז תרגיש חופשי לצבוע את עצמך לדעת.

          1. אני מתה על הסרטון הבא:

            מומלץ לשים בייס קואוט של סאלי הנסן (הוא גם משקם!), וטופ קואוט אני שמה של בוקי סטייל, אבל מפנטזת על סשה ויט 🙂

  2. מילים כלכך נכונות.
    אני שמחה שיש אחד כמוך בחברה שלנו
    שבמקום להתעסק בשאלות הלא רלוונטיות- פשוט עושה מה שטוב לו ועומד מאחוריו

  3. הילד שלי בן חמש ואוהב לשים לק.
    החשש שלי היה שהילדים האחרים יצחקו עליו.
    כשהיה קטן יותר, לא היה אכפת לי כי חשבתי שהילדים האחרים לא מבינים.
    כשהגיע לגיל שלוש המופלג נכנס לגן הנוכחי, שבו ילדים מקובעים על העניין המגדרי בטירוף ורק מחפשים למצוא פס דקיק בצבע אדום על הבגד שלו ולהגיד לו "זה של בת!!!!".
    להפתעתי, הוא עדיין מבקש לק לפעמים. הוא שם עליהם פס המלך.
    נראה, אולי יקום לך דור המשך 🙂

  4. רוֹּמי (בן שלוש): אמא, את יפה וחמודה.
    אני: גם אתה יפה וחמוד.
    רומי: (בחיוך גדול) לא! אני לא יפה! אני בן! אני רק רומי!
    אני: אתה בן, אתה רומי, ואתה מאוד יפה.
    רומי: הלב שלי יפה.
    אני: הלב שלך, העיניים שלך, הפנים שלך. אתה יפה.
    רומי: אבל אין לי שרשרת!

  5. וחוץ מזה, כמו שיצא לי כבר לא פעם להגיד וסליחה שאני מצטטת את עצמי: מכיוון שכלנו הכלאה בין גבר לאשה זה בדיוק מה שאנחנו: הכלאה בין גבר לאשה.

  6. בעולם מתנגד כלשהו, סטרייטים צריכים לצאת מהארון. כי זה לא מובן מאליו להיות סטרייט/גיי/בי/פאנסקסואל. בעולם מתנגד כלשהו, נשים לא תישאלנה מדוע הן לא מתאפרות, וגברים לא יישאלו מדוע הם מושחים לק על הציפורניים. יצאתי פעם עם מישהו שצבע את ציפורניו דרך קבע. מעולם לא עלתה בי השאלה מדוע הוא עושה זאת, זה פשוט היה אסטתי. ואני מאמינה שהדברים האסטתיים בעלי ערך מעצם היותם אסטתיים. אבל לאקטים כאלה יש ערך מוסף, וזה מצער אותי; כי להיות מי שאתה לא אמור להיות הצהרה, זה אמור להיות טבעי.
    אני לא ממש אישה. אני מתרגזת כשמניחים שהתנהגות מסוימת שלי נובעת מהיותי אישה.
    אני לא ממש גבר, אני עדיין פמיניסטית די זועמת ואם להוסיף חטא על פשע, גם פאנסקסולאית.
    לי מעירים כשהציפורניים שלי לא צבועות, וכי אני לא מתאפרת.
    במילים אחרות, אתה מי שאתה. ובזה העניין מסתכם.

  7. התיאור שלך של תחילת האובססיה הזכיר לי את תחילת האובססיה שלי ללק, במובן הטוב ביותר. לאט לאט לומדים שלא חייבים לעשות מה ש"אמורים" (במקרה שלך כלום, במקרה שלי לק אדום משעמם), ואפשר לעשות מה שמתחשק באותה שניה. אף פעם לא חשבתי על לק כעל מרחב לבחינת גבולות מגדריים, אבל מגניב לי מאוד שזה מה שהוא עבורך. כיף ענק לקרוא את זה.

    ואחלה גוון, הסגול הכהה בתמונה. סגולים זה כיף. 🙂

  8. מקסים לגמרי 🙂
    השיחה עם האח והאחות בגן השעשועים הזכירה לי פוסט של מורה אמריקאית — אני לא מוצאת את הלינק עכשיו — על איך היא הושיבה ילדים קטנים, עשתה טבלה של התנהגויות גבריות ונשיות על הלוח וביקשה מהם למצוא יוצאי דופן. די מהר הם נזכרו שגם הבת דודה של ההיא עושה קראטה וגם הבן דוד הגותי של ההוא מגדל שיער וכו'. בסוף לא נשארה התנהגות אחת שאפשר לקרוא לה בפירוש נשית או גברית. חבל שאין עוד מורים כאלה. כל שיחה כזאת עוזרת.

  9. וואו וואו וואו
    זה פשוט הייתי אני במאמר שלך, הזדהתי עם כל פסקה, תכיר לי צבעים חדשים ללק…
    תברח איתי ליער? (אני לא מתחתן…)

  10. אני לא יודעת אם אתה באמת עובר כסטרייט, או שזה רק אני שכבר לא אכפת לה. אתה עובר כגבר יפה עם תספורת מכוערת ולק מזעזע. זה יכול להיות אוחטשי, זה יכול להיות סכסי (ככה קישון, כי הטש זה כזה בוטשאטש), וזה יכול להיות הפוך-על-הפוך. אבל המסר העיקרי מלראות אותך ברחוב, אני חושבת, זה גבר יפה וטרוד מדי. בלי ענייני המגדר והמגזר. מצד שני, אתה תמיד טרוד. אולי זה תכונה אומואית, כי מה כבר מעז להטריד סטרייט?

  11. יש מצב להוציא את המילה "סטרייט" מהלקסיקון?
    אולי אני הטרוסקסואלית (רוב הזמן) אבל אף אחד לא יגיד עלי שאני סטרייטית.
    פגשתי מספיק הומואים ולסביות שהם סטרייטים כדי לדעת בוודאות שאני לא נמנית על העדה הסטרייטית הזו.
    סרבנית יישור.

    גם להטרוסקסואלים יש רגשות, יו נואו…

    1. בתור הטרו אני מסכים איתך לחלוטין, אני שונא שאנשים מכנים הטרו סטרייט.
      אני לא הטרו כי זה הזכרם, וזה מה ש95% מהאוכלוסיה, אני הטרו כי זה מה שאני.

      בכל מקרה אהבתי את הפוסט, במיוחד לאור העובדה לראשונה שמתי לק ביום שישי האחרון ונתקלתי בשלל תגובות בקשר לזה, כולל איכס מאמא שלי.

    2. להלן התנצלות מקרב לב בפני ההטרוסקסואלים באשר הם, נורמטיבים או לא.
      אתם בסדר גמור. כלומר, רובכם לא, אבל למה להכליל ככה.
      נשיקה גדולה.

  12. מקסים ומאמם! יש לך כזה אומץ! מדהים.

    אני, אפילו שאני נקבה, צבעתי בזמנו את ציפורניי בירוקים מזעזעים ויפים. נכנעתי זמן מה אחרי שכל פעם שאמא שלי ראתה את אצבעותי היא עשתה קולות הקאה. ואפילו לא כאלה מוצלחים…

  13. כן, ללא ספק אתה הפכת לגיבור הרשמי שלי היום, השבוע והשנה.
    כל הזמן עוברות לי מחשבות כאלה בראש, ובמשבר כמעט-אמצע-החיים שלי אני חושבת בבכי על כל הדברים שרציתי לעשות ולא עשיתי כי צעקו עליי שזו לא התנהגות ראויה לילדה/נערה/אישה.
    אני שמה את הפוסט הזה במועדפים שלי ואני הולכת לחזור אליו בכל פעם שגם אני חוטאת ב"אמורים לעשות ככה" מגדריים.

  14. פוסט נהדר!!
    חוץ מהתואר שלי בסוציולוגיה גם למדתי מגדר (חטיבות השלמה והכל). המון המון קורסים במגדר. מדהים מה שמבינים אחרי הקורסים האלה על היחסים בין המינים.
    כתבת בכל כך הרבה רגישות ואינטיליגנטיות, היה כיף לקרא אותך 🙂
    תשים לק ותהיה שמח.

    נ.ב- הלכת כבר עם חצאיות ברחוב/למסיבה/ לאירוע?
    יש חצאיות שמחמיאות מאד לגברים, הומואים וסטרייטים כאחד
    🙂

  15. מוסיפה כאן עוד פרגון גדול ועגול לפוסט מעניין ומרובד, ומצטרפת לניב בעידוד לחצאיות. הלק הורוד ואפור על אצבעותיי מתייבש בעודי מקלידה מילים אלו. שלך, סטרייטית פמית (ובחורף- קרוס-דרסרית), שמייחלת חופש אופנתי לגברברי ישראל וניתוץ תקרות זכוכית ומוסכמות אצל כולנו.

  16. אוקי, אוקי.
    אז יש לך תודעה מגדרית אינטליגנטית ורגישה, ארטיקולציה מדויקת, יכולת התבוננות גבוהה, עצמית וחברתית, כישרון לרגש במילים, הבנה פוליטית ותקשורתית בריאה, ציניות סרקסטית (או סרקאזם ציני), חזה מפותח ותחת שמעורר הזדהות.
    כל זה לא אומר שאתה מבין משהו בסטיילינג.

    תן לי להמליץ לך על צבעים.

  17. רוצה לשים לק? שים לק!
    אני אישית לא הייתי עושה את זה אבל לא שופט את מי שכן, במיוחד אם לא אכפת לו שה"מחיר" הוא שיפקפקו בנטיותיו המיניות. כך גם בשלי מפקפקים לפעמים כשמגלים שכדורגל לא מעניין לי את הקצה של ה… זרת P: שיפקפקו 🙂

  18. צהוב דקסמול?
    טוב, זה די דוחה. עדיף ורוד בזוקה.
    (תזכורת: למרוח את הכתום האביבי לקראת הסופ"ש ושהחורף ילך להזדיין).

  19. אהבתי את הרשומה, היא נהדרת ומקסימה ונכונה.
    רק לא הבנתי – למה עצם העבירה שלך היא סוג של פשע? אז אנשים חושבים שאתה הטרו.את נכסחות ממך הצקות והטרדות? למה זה לא בסר? למה אתה לכאורה עושה משהו רע בכך? אם אחרותים עוברות הטרדות, זה לא בסדר מצדך שאתה לא עובר?

    1. היא לא באמת פשע. זה גם לא עניין של בסדר/לא בסדר. אני לא באמת חושב שזה רע. זה מה שזה. במיוחד שהעבירה שלי לא באמת מוחלטת. אני לא איזו התגלמות של הגבריות עלי אדמות, וזה לא שההומוסקסואליות-לכאורה שלי "מפתיעה". בעיקר כי אני לא מנסה במיוחד, וכי ההשלמה שלי עם מי שאני ועם המניירות שמגיעות עם זה כבר הגיעה מזמן לרמה שבה אני מרגיש בנוח לדבר בלשון נקבה, לאנפף כשצריך, ובעיקר לצווח כמו ילדה קטנה כשאני נבהל.
      אבל בתור נציג מטעם עצמי, הייתי רוצה להגיד לפובים למיניהם "אם אתם רוצים להתעסק עם מישהו, תתעסקו איתי ותניחו לנפשם את הקרבנות ה'קלים'".
      אולי כי אני מרגיש מספיק בטוח. אולי כי הייתי רוצה להכניס קצת לפובים האלה, בשמי ובשם אלה שלא יכולים. הייתי רוצה להיות בפרצוף שלהם, פשוטו כמשמעו.

  20. פוסט מגניב ביותר, אבל אם תרשה לי, זו לא מדונה שמדברת בקטע הזה של השיר. זו שרלוט גיינסבורג מתוך הסרט The Cement Garden, כפי שגיליתי בשיטוט אקראי בויקיפדיה.

  21. כל הכבוד לך!
    אהבתי מאד! תמשיך לעשות את מה שעושה לך טוב.
    אני סטרייט לגמרי אבל אני מגלח (עם מכונה) את השערות בבית שחי. ככה טוב לי והרבה יותר אסטטי, ושכולם יקפצו !

    1. תודה!
      לאחרונה גיליתי שבחלקים מסוימים בעולם גברים מגלחים הכל. לא רק החזה, או השחי, או הביצים, אלא גם את הרגליים ואפילו את הזרועות.
      אותי זה די מחריד. לא בקטע של גבר-אשה, אפילו לא בקטע של הבניות חברתיות, אבל בעיקר בקטע של מה רע בטבעי, וכו.
      אבל עניין של טעם, אני מניח. לא?

      1. שמע תשים לק כמה שבא לך מי אמר שלק ברגליים זה רק לנשים אני ההיתי מת לק ברגליים ולציפורניים זה כיף לי להיות עם ציפורניים צבועות פעם שההיתי לבד פשוט שמתי לק ברגליים לפשוט היה לי כיף ונשארתי איתו לשאלה אתה עדיין שם לק?

  22. אני חייב לומר- וואו.
    הכתבה שלך עשתה לי את היום.
    היום מרחתי לק סגול כהה על כף הרגל השנייה שלי- ואני חייב לומר- זו חוויה כיפית ודורשת אומץ רב. מאוד נהניתי ממנה. עכשיו- השאלה היא איך מחביאים את זה מההורים ואיך להגיב להם כשהם יגלו?

    1. כף הרגל? you are doing it wrong…
      נסה את הציפורניים, בגב הרגל. ואם נראה לך שההורים שלך עד כדי כך ישתנקו מהרעיון, אז לך לידם עם נעלים. בכל זאת, חורף וזה. אישית, שי, לא משנה מי ההורים שלך או מה העדפתך המינית או כל דבר אחר שאתה מפחד שיגלו – זכותך לחופש הבעה, וזה כולל לגדל ראסטות או לגלח את הראש או לצבוע ציפורניים, ושלא יגידו לך אחרת.

      לגבי הורים – אני לא יכול לתת לך עצה בלי שאני יודע מה הסיטואציה, אבל מה שבטוח, לא מעט אנשים לא הופכים ליותר מתירניים וגמישים עם השנים. עשה הערבה אם ההורים שלך יהיו יותר פתוחים לקבל את היחודיות שלך בעוד שנה או היום לפי איך שאתה רואה אותם משתנים בשנים האחרונות, ולפי זה תחליט מתי לספר להם את מה שזה לא יהיה שאתה מרגיש צורך להסתיר. הורה שלא תומך בהבעה והיצירה של הילד שלו, צריך לעשות לעצמו חשבון נפש, לא אתה בשבילו. זה לא שאתה עושה פה משהו שגורם לנזק או סיכון עצמי, אתה עושה משהו שטוב לך, אז לך עם זה.

    2. תודה רבה שי
      אני שמח שהפוסט נתן לך השראה. לק זה כיף. אני עדיין מקפיד, למרות שכבר לא מעט זמן שאני לא מושח על ציפורני הרגליים. אולי לקראת הקיץ.

      עירא ענה לך יפה. אתה מכיר את ההורים שלך ויודע מה המגבלות שלהם ועד כמה הם סובלניים ומקבלים. הרצונות שלך אמורים להיות מוכלים על-ידיהם, ולא להיפך. מצד שני, אין שום סיבה להגיע לעימותים חריפים כשאפשר להמנע מהם. אני מאמין שכל דבר שמוצג באורח הומוריסטי ואגבי יכול להתקבל בחיוב. "אני אוהב את הצבע", "זה משעשע אותי", "זה נחמד לי" הן תשובות טובות. אם יהיו שאלות המשך זה סימן טוב, כי זה אומר שהם מוכנים לשמוע, ללמוד, להקשיב.
      אולי אפילו תוכל לתת להם לקרוא את הטקסט הזה, וזה יעשה להם קצת סדר בראש.
      כל מה שעושה לך טוב הוא חיובי, כל עוד הוא לא פוגע בך או באחרים. וזכור שאם אנשים טוענים ש"רגשותיהם נפגעים" תוך כדי שהם פוגעים ברגשות שלך מבלי לנסות לגשר, אז זו לא פגיעה, רק תירוץ.

  23. אהבתי – זה יכול להראות אפילו סקסי

    הערה גדולה וקטנה
    השיר של מדונה שדברת עליו- הוא מעולה אז בבקשה ממך 😉 לדעתי

  24. תקשיב, בגללך עכשיו מרחתי לק סגול די כהה על 20 עשרים הציפורניים שלי, ואני אומר לך שזו חוויה. רק חבל שהחברה של היום לא מקבלת את זה… ברגע שהיא כן אני אהיה הראשון שימרח. זה כל כך מגניב. ואפילו טיפה מרחמן. אבל זה ממש מגניב לראות קצת צבע וגיוון על הציפורניים שלי. יש דבר כזה לק שקוף בלי ברק? כי אני רוצה להתחיל למרוח באופן קבוע אבל בלי צבע.

  25. זה בסדר לשים לק גם אם אתה בן שם אל כולם פס וזיין למה מי הם בכלל.שלא.יפרעו לך בחיים

  26. תאמת יש אובססיה ללק ו אני רוצה לשים ואז מה עם אני בן פשוט אני לא יודע איך להגיד את זה ומה המשפחה שלי תאמר לי ותגיב על זה
    אבל לא הבנתי למה אתה שם לק? ואם אתה עדיין שם לק? אולי תתנו לי עצה איך להגיד שאני רוצה למרות לק

  27. תאמת יש אובססיה ללק ו אני רוצה לשים ואז מה עם אני בן פשוט אני לא יודע איך להגיד את זה ומה המשפחה שלי תאמר לי ותגיב על זה
    אבל לא הבנתי למה אתה שם לק? ואם אתה עדיין שם לק? אולי תתנו לי עצה איך להגיד שאני רוצה למרות לק ברגליים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s