טרטרוס, או: האוטומט והילד

ובחלומי אני נסיך פרסיאור שקיעה צובע בורוד וכתום את קירות הצינוק בו אני שרוי.

אני בוכה לא מעט בימים אלהבשאר הזמן אני על אוטומטאני מתקיים רק באאוטסקירטס ובפרינג'זאני ישןאוכלקוראמשחק קצת עם הדוֹבִי שלייש לו שני אחים חדשיםאלה (שני קילו ששמאות שישיםואוֹרי (שניים ארבעמאות ארבעים), אז הוא פולטיים ג'ובגם הם פולטיים ג'ובורבים מבני המשפחה מתגייסים לעזרההתפקיד שלי זה לשחק עם דובי בפלייסטיישןאז אני לא מתלונן. בלילות אני לא נרדם, בבקרים אני משמרטף, ובצהריים תופס תנומה עד הלילה. לילה טוב.

ובחלומיאני נסיךאני מנהיג כריזמטי ואהובאני ישוופונטיוס פילאטוס שלח את הבריונים שלו עליאני יורד למחתרתלעיר התתקרקעיתעירם של הרוצחיםהענייםהמעוותיםאני חוצה תהום אינסופית על גשר רעועהקשרים חורקים בכל פסיעההעץ רקוב והחבל מתפורראני רץ אל הצד השני כשהגשר קורס מתחת לרגליוהדרך חזרה אל פני האדמה אבדה לנצחמולי דרך אחת ויחידהמטהלמעבה האדמהשם, אולי, אמצא מנהרה שאור בקצה.

כשאני מתעורראני לא מבין בשביל מהמה יקרה אם אפקח את עינימה?

העיר התחתית שורצת טיפוסים מפוקפקים ואיש אינו ידידשילמתי לאיש המעבורת בעורי כדי שיעביר אותי לרמה הנמוכה יותר של המרתפיםהובלתי פלוגה של מורדים בקרב כדי לפתוח את הדרך מטה אל הביביםחמקתי ממלכודות מוות ותאי עינויים בדרכי אל הצינוק.

כשאני מתעורר, אני הולך להשתיןמביט סביב. 11:30אין שום סיבה לקוםלא באמת.

העיר התחתית
נהרות לבה, אבן מתפוררת

ערוץ של נהר לבה זורם מוליוהאור הבוקע מן האבן המלוהטת נוגה על זקיפים ונטיפיםאני הולך ומעמיקופני השטח אינם מתקרביםאלא מתרחקים. קולות בחשיכה, שריטת ציפורן על אבן, האופל חי. מה חשבתי כשהמשכתי בטירוף העיוור הזהלאן קיוויתי להגיעאני חוזר אל הנקיק המפריד בין עולם החיים להאדס הפרטי שלי, עומד מעל חבל פרוע שהיה פעם גשר ואומד את המרחקלא אוכל לחצות אותו בקפיצה. אני פונה שוב, אל העיר התחתית. באחת הסמטאות אמצא גרם מדרגות שיוביל אל סולם שיטפס בתוך פיר שיסתיים בדלת שמעברה אור יום. אני רץ בחזרה לקומות התחתונות, מרתפים מאובקים, מערכות ניקוז מסועפות. אבל בחצי הדרך אני נעצר ותוהה, שוב, למה אני שועט מטה, אל תהומות הנשייה האלה, אל שדי התהום? נשענתי בגבי אל קיר הצינוק הטחוב ועצמתי את עיני.

כשהתעוררתי, ידעתי שלא אוכל לחזור לישון. ומכל מקום, זה היה אחרי י"ז שעות שינה. הבוקר מילא אותי ריקנות. הריק היה כה מוחשי בחסרונו שגופי חישב לקרוס. זה הסימן של האוטומט. הוא מושך בחוט השזור בשולי תודעתי, סביב סביב לה. מכנס אותה לתוך עצמה כמו שקיק בד, כמו יקום מתכווץ. אני הופך לכדור פלסטלינה קטן, ונדחק לפינה נוחה מעל למוחון או מאחורי הכליה השמאלית. האוטומט ממלא את יישותי ואני גרגר האפונה מתחת למזרון התשעים ותשעה. סופסוף, קצת שקט.

האוטומט יודע למה מצפים ממני ומספק את הסחורה. האוטומט מגיב לגירויים. האוטומט מחייך בחזרה, עונה על שאלות (על בסיס דונט אסק דונט טל) צוחק עם ההקלטה ב'חברים'. טוב שהמצאתי את האוטומט. ככה אני יכול לנוח ולתת לזמן לעבור. ככה אמא יכולה לדאוג לי פחות, לפחות למראית עין. ככה דובי יכול להעריץ את קלעד, הדוד הכי מגניב בעולםאותי, לעומת זאתאין סיכוי שהוא היה אוהבאני כל כך עצוב, פלגמטי, מרושע, מריר. כשהאוטומט הזדקק להפסקת סיגריה, דובי אמר "אתה תהיה חולה בסוף". האוטומט עשה פרצוף של 'צטערת, אני בהפסקה' ואני פלטתי "אני מקווה". זה אפילו לא באמת שנון. הרגשתי כמו אימו שמדבר לאבא הרפובליקני שלו. סתם ציני. אבל לא ילדותי. ילדותית הייתה התגובה של דובי. "מה, אתה אוהב להיות חולה?"

אני חושב שהחלטתי להבריא. הימים הראשונים לאשפוז עברו בשקט. התעוררתי, צחצחתי שיניים, שמתי עדשות, בהיתי בטלויזיה. זה יכול לקרות רק בכפר סבא. בירושלים הייתי מוותר על צחצוח השיניים, מעשן סיגריה ומתיישב מול המחשב לעוד יום מפרך של זומה; מתישהו, בטח אחרי השקיעה, הייתי נזכר שהחלונות מוגפים ופותח אותם. אצל אמא הבית נקי ומואר והמקרר מלא כל טוב. נמאס לי מהטלויזיה ועברתי לקרוא עוד קצת. יש יתרונות בשעמום שכופה עלי אשפוז הבית הזה.

התכנית היא כזו : אני חוזר לתקופה בלתי מוגדרת לחיקה החם של משפחתי המתרחבת. במהלך תקופה זו אראה את מישל פעמיים בשבוע. איזונים ובלמים.

עישנתי מעט, אכלתי הרבה וביליתי זמן איכות עם השבט. קראתי שלשה ספרים בשלשה ימים וחטפתי וירוס מעיים איום ונורא שהרפואה המודרנית לא שמעה עליו. חום, הקאות, אבדן שליטה על סוגרים. היה פנאן. כמו שהגיע, כך הלך. תוך 12 שעות כבר הורדתי ראש וחירבנתי מוצקים. אמא טרחה לציין באזני כמה יפה התגבר הגוף שלי על המחלה. כפי הנראה לא היה די ברמיזא, מכיוון שהיא טרחה ועשתה את ההיקש המתבקש לרפואת נפשי המיוסרת.

 מהפה שלה.

(אוקטובר 2007, כפר-סבא)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s