המלכה והחייל

חייל התדפק על דלתה של המלכה

אמר "אינני נלחם עוד, ולו לדקה"

והמלכה, שלא יכלה עוד לשבת על המדוכה

החליטה לקבל את פניו

אמר "צפיתי בארמון, על הגבעה הרמה

תהיתי מי הגבירה שבשמה כל הלחימה

ומחר אני עוזב, עורק, ויהי מה.

אבל לפני הכל, תני לי סיבה."

במורד המסדרון הארוך והצר

אל תוך לשכתה, בפאר והדר

והנזר מראשה אף לרגע לא סר

ושם ביקשתהו לישב.

"אני רואה אותך כעת, ואת הו-כה-צעירה,

דעי לך שנהי-אבל תדיר מנצחונות ושירה,

ויש לי תחושה שהכל הוא משחק של שררה

ועכשיו, האם תתני לי סיבה?"

המלכה אז ירתה בו בעיניים צרות

"לעולם לא תבין, אז חבל לנסות"

אבל פניה כשל ילדה המחשבת לבכות

והיא סגרה את לבה כמניפה.

אמרה "בתוכי כלוא סוד, חוט שני לוהב

הוא חותך ושורף בי, פוצע וכואב"

והוא הניח את ידיו על ראשה התאב

והכריע אותה אל הארץ.

"כמה מורעבת את, וכמה חסרת אונים

כלואה לבדך, מורחקת מהנתינים;

לא אצעד שוב בסך אחרי הקצינים"

וּלקחהּ אל החלון להביט.

השמש קרנה בזהב, אך השמים כבדו כעופרת

והיא ייחלה לחיים של מישהי אחרת

הפחד הכניע את המלכה הגברת

ולא אבתה להביט בו שנית.

אמר "אני רוצה לחיות את חיי כאדם מהוגן

לקבל מה שמגיע לי, לתת ככל שניתן

ולאהוב לי אשה שטיבה לא מובן.

הוד מעלתך, מוזרות דרכיך."

אבל הכתר כבר נשמט, וכמעט נשברה

ועמדה שם, נכלמת, שבורת-לב אך תמירה

היא ביקשה שימתין על מפתן הטירה

בעוד רגע אחד תצטרף

הרחק, במישור, נשמעה הפקודה

והחייל שם נורה, מצפה לתשובה

ובעוד המלכה נאבקת בבדידות וחובה

הקרב בשדה נמשך

(ינואר 2009, רחביה)

מחשבה אחת על ”המלכה והחייל“

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s