סליחה שאני לא שם. סליחה שאנחנו מתראים כל כך מעט. היו תקופות שבהן בילינו יחד שעות על גבי שעות וזה אף פעם לא היה יותר מדי. זה אפילו לא היה צריך להיות סביב הלהפגש. פשוט עשינו דברים יחד. את הדברים הרגילים. למדנו או עבדנו או שיחקנו או פשוט היינו באותו המקום באותו הזמן בסיטואציה כזו או אחרת ועשינו דברים. עשינו את מה שעושים. עשינו יחד. זמן עבר, עלי ועליך, והיינו שנינו באותו המרחב. והתאהבנו.
זה היה אמיתי. לפעמים קורקטי, אבל היו לנו כוונות טובות. אולי היינו חשדניים ומרוחקים, חולקים טפח, מחרישים טפחיים. נעלבנו בטח וסביר להניח שהעלבנו גם. רבנו, קרוב לודאי, לא פעם. אבל היו רגעים שבהם הכל נאמר, הכל היה מותר, להיות הכי טובים שאפשר, או שמצליח לנו. וידענו שהרגעים האלה מתמשכים, וימשכו ככל שנרשה להם. וברגעים האלה עשינו אהבה.
המתחים, חילוקי הדעות, ההרגל, המיאוס, הרצון בחדש, השינוי הטבעי, או סתם נסיבות של זמן ומרחב הרחיקו אותנו, ואנחנו כבר לא. לא רואים אחד את פני האחר, לא מחייכים לקולו, לא מצטמררים למגעה, לא מתביישים או גאים או דואגים או כועסים או סתם.
זה לא מפחית מהאהבה. היא שם, אפילו אם הגעגוע כבר לא, אפילו אם מובן מאליו, אפילו אם ישן ורחוק ועמום ובוהק וברור כשמש.
סליחה שאני לא שם. אולי אנחנו לא מדברים בכלל. אולי אנחנו מתראים בשבתות או בחגים. אולי רק במועדים אקראיים. אולי אנחנו עולים לרגל לקפה ליד המרכז המסחרי. אולי אנחנו יושבים לערב עם ג'וינט או יין במקום נייטרלי או על הספה שלך או שלי. אולי מעולם לא הייתי בבית שלך. אולי מעולם לא היית בשלי. אולי אני כבר לא זוכר את שם המשפחה שלך. אולי לא הייתי מזהה אותך ברחוב. אולי אני לא יודע מה קורה אצלך, לא יודע מה הולך אצלך בראש, מה מתרחש אצלך בחיים. אולי יש שם כעס עלי, או טינה. אולי געגוע וכמיהה. אולי אין כלום. אולי רק טרדות היומיום שתוחמות הכל, שמכמתות את הזמן והמרחב באופן שכופה עלינו בחירה שמנקודה מסוימת ועד לנצח תמיד תהיה אחרת.
יכולתי להמשיך. יכולתי להיות שם. יותר, או בכלל. יכולנו להמשיך שנינו, אבל קרה שלא. אם בחרנו? אני מוכר לעצמי שהכל בסדר, שיש לך החיים שלך, ושהם טובים. שאין שום צורך שאני יכול למלא. שאין בי צורך. ואולי שהצורך אינו בי.
אני אוהב אתכם, אנשים שאני אוהב. אני מצטער שאנחנו לא יחד. אולי משהו נפלא נמנע. ואולי עדיף ככה. אולי משהו נורא נמנע. זה לא מפחית מהאהבה.
וזהו, אני חושב. זה מה שרציתי להגיד. וכשתתחתנו או תחגגו יום הולדת, או כשתשבו שבעה, או תשכבו חולים במיטה מיוזעת, או כששנתכם תנדוד בלילות הארוכים האלה, שאין להם סוף, או כשתשמחו בלידת תינוקות, או כשתזכו בהכרה במופלאותכם, אז דעו שאני אוהב אתכם. ושזה לא שווה הרבה, אבל זה אומר שברגעים מסוימים חלקנו זמן ומרחב והיה לנו טוב יחד. וזה טוב.
groopit 