טרילוגיית מכניקה (2003)

נפילה

הנפילה לא ארכה זמן רב.

המודעות הגיעה באיחור, ורק בחצי הדרך נגהה עליה ההבנה שהיא אכן נופלת. ההמתנה על הסף, בקצה הקרש, כמו מנהיג מרד על ספינת פיראטים, הייתה ארוכה. אפילו משעממת. ועכשיו, אף שכבר יצאה לדרכה והכרישים כבר היו חגים להם בינות לגלים, משחרים לבשרה, תפיסתה נותרה בעינה, במצב האדיש, הפלגמטי, של ההמתנה.

בחצי הדרך, הצרברום שלה טרח לשלב הילוך, והיא חשה באוויר סביבה הולך ומאיץ, מתחכך בפניה החלקות. התחושה הייתה משכרת והיא הרגישה את מרכז הכובד שלה מתערער. שיווי המשקל היה כלא היה, כח המשיכה איבד מחשיבותו.

מצחיק, היא חשבה, וכבר שכחה מה.

האדמה התקרבה במהירות מסחררת, על-פיזיקלית ובלתי ניתנת לכימות.

מכה.

היא נזרקה באוויר מכוח האלסטיות, מעלה, מטה, מכה נוספת. גלגול רפה הצידה, וזה נגמר.

"תשע נקודה שמונה."

***

טי שווה אפס

החדר התמלא נוצות. בטי תמיד חשבה שזה קורה רק בסרטים, במסיבות פיג'מות מטופשות עם ריס ווית'רספון ודרו ברימור. אבל כריות אכן ממולאות נוצות, ואלו האחרונות נוטות להתפזר בחדר כשהכרית מוטחת פעם אחר פעם, לא בבלונדינית בתחתונים, אלא בקיר, ברהיטים ובאגרופיה השלוחים של נערה זועמת וקטנת גוף בכתה י', בית-ספר אלונים, נווה שאנן.

אבא של בטי הוא דוקטור לפיזיקה. אמה מתמטקאית. שניהם מרצים בטכניון. יובל, אחיה הגדול, מסיים את התואר השני שלו בפיזיקת גרעין, או משהו אחר עם קוואנטים ודוטיים. בטי, לעומתם, מפסלת. בקליפות אורנים שיבשו ונשרו, באבני גיר אסופיות שמצאה באתרי בניה, בחוטי נחושת, בפיסות בדיל, בפימו. היא הייתה רוצה ללמוד בבצלאל, לפתוח גלריה ולגור בסטודיו-אמנים זרוק אך בעל שיק בוהמי. אילנה-גור-סטייל. תחת זאת היא לומדת פיזיקה.

בהתחלה הצליחה לשכנע את עצמה שזה חיוני, כי זה קשור לאיזון, ושיווי משקל, ואיכות חומרים. מהר מאוד נתחוור לה שלא כך הוא. מאז מקדישה בטי את ימיה ללימודים ואת לילותיה להדחקת הרצון לצלוב את דמותו של ניוטון.

"אבל בתנועה הרמונית האומגה מסמל תדירות ולא זוויתיות!" קולו הסגיר רמיזות של חוסר סבלנות.

"אז מה זה הדאבליו?"

"זה האומגה!" סינן דרך שיניים חשוקות. חסל סדר רמיזות.

"ומה זה ה-t?"

"אוף איתך", יופי. שגם הוא יסבול. "זה הזמן!"

"אז זה שווה שמונה, לא?"

"לא! תסתכלי פה! זה רק ב-t=0!"

"אתה בעצמך!" צעקה בטי-שווה-אפס ורצה לחדרה לחבוט בכריות.

***

רגע של מומנט

סיפרתי לו שאני הומו בקפה מומנט. הייתה לי תמונה בראש בה הוא יורק רסס קפה לכיווני הכללי, משהו מאוד סיטקומי. אבל הסיטקומים מתו בניינטיז, ואולי זו הסיבה שבעטיה הוא בלע לאט והמשיך לבהות באוויר מעלי.

"הבחור הזה שם נראה מוזר", הוא אומר לי. מה שהיה מוזר זה שהוא כבר מנסה למצוא לי שידוכים, לא כל שכן מהסוג הביזארי.

"שמעת מה אמרתי?"

"כן. אתה הומו. תסתכל רגע, הוא נראה ממש מוזר".

הפניתי את מבטי לכיוון הדלת. לא התרגשתי מהבחור הנאה במעיל הגשם הארוך שבדיוק עבר ליד השולחן שלנו, מכיוון שגם ככה הלב שלי בילה את השעה האחרונה קומה אחת מתחת – מעורסל על-ידי המעי הדק, מתפתל אל תוך עצמו, רוטט קלות בהשפעת פיקות ברכי הנוקשות. גם לא התרגשתי מכוס הקפה שזינקה לאוויר בעקבות אומדן שגוי של גובה המדרגה מצדה של המלצרית המועדת. הכוס ניסתה להשיג את תכנה שהקדים אותה בסנטימטרים ספורים. אני חושב שהברמן שפך קצת קארלסברג (מסתבר ש..) על הנישא (אינטל אינסייד) של אשת העסקים הממושקפת (הדא גוצ'י). עיניו של החתיך במעיל הארוך היו מוטרדות, אפילו חוששות. אבל גבותיו הסמיכות היו נחושות כשלחץ על הכפתור. היה רגע של חום, תחושה של לחץ ורעש של אויר נדחס במהירות.

הניחוש הבא שלי היה שחלק ניכר מהאלכוהול בבירה התאדה כשקלידי הפלסטיק נמסו על המעגלים החשמליים. המקיאטו הכפול (חלש) חזר לתוך הכוס. נו, מההדף. אפשר לומר בוודאות ובצורה ממצה שבהחלט היתה תאוצה רגעית. המסה הגדולה של המקום הפכה לרגע של מומנט תנע שמנע ממנו, מהחדר, לסוב על צירו. מאידך, מה שבהחלט סב על ציר, היתה הזרוע של המתולתל עם המארלבורו לייטס. לפי עקרון טוריצ'לי, שטח ניכר מהאצבע של הבלונדינית מאחורי אמור היה לשמור על ציפה מעל פני הנס על חלב, וצרם לי מאוד שזה לא קרה. אולי נוספה קצת אנרגיה קינטית לזו הפוטנציאלית הטבעית. כן, זה בטח מה שקרה. רווחתי קצת עדנה מכך שהראש שלי שמר על מהירות זוויתית די גדולה (קרוב למרכז הכובד, איפשהו בסביבות מערות האף), וגיחכתי במנותק.

"אז אתה הומו? לא סוף העולם."

(קרית מנחם, 2003)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s